החוויה בכפר הייתה מאוד עוצמתית עבורי והשאירה אותי עם מלא שאלות, תהיות, תקוות ובעיקר לימדה אותי להיות שמח ומאושר בחלקי, כפי שחווינו את תושבי הכפר. ביום השני למשלחת המשכנו בביצוע הסקרים עבור ארגון habitat for Humanity India הפעם בכפר ז'וגרואדי. השטח הכולל של הכפר הוא כ-250 דונם ובו כ-153 בתים רובם בסיוע הארגון. האוכלוסייה באזור זה מונה כ 760 אנשים דוברי מהראטי (עפ"י מפקד אוכלוסין בשנת 2011). http://www.census2011.co.in/data/village/553565-zugarewadi-maharashtra.html)) גם ביום זה מטרת הסקר נשארה זהה- לבדוק את תנאי ה דיור של תושבי הכפר בכדי לאפשר לארגון להפיק לקחים וללמוד את הצרכים העדכניים של הדיירים המתאימים לצרכיהם. החלוקה לביצוע הסקרים נשארה כפי שהייתה ביום שחלף לה, 3 קבוצות ובכל קבוצה 3 סטודנטים, מתרגם מטעם הארגון ותמר ונתי שליוו את הקבוצות לסירוגין.

התנאים בכפר הם מאוד דלים בהשוואה לאורח החיים אליו רגיל תושב אקראי ממדינה מערבית ומישראל בפרט. לרוב הבתים חיבור לחשמל, אולם הוא איננו רצוף וקצוב למספר שעות. לרוב הבתים אינן מים זורמים וגם תשתיות הביוב אינן קיימות. בכדי לקיים פעולות בסיסיות כמו שתיה, בישול, רחצה ועוד הנערות והנשים נאלצות ללכת 3 ק"מ לשאוב מים כ-3 ואפילו 4 פעמים ביום. בבתים שביקרנו בהם לא היו רהיטים מלבד כמה כסאות, מזרנים לשינה שפורשים על הרצפה, ובגדים שתלויים על חבלים בתוך הבית. חדר המטבח ללא ארונות לאכסון מזון ומעט מדפים המכילים כלי בישול. הבישול מתבצע על ידי תנור עצים בתוך חלל המטבח הסגור, כמעט ללא חלונות, ואת עשן השריפה העולה מן התנור נושמים הדיירים

 

הביקור בכפר והשיחות עם המשפחות חשפו אותנו למציאות החיים של הכפרים בהודו אשר לוקים בחוסר בתשתיות חיוניות. האוכלוסייה הכפרית מורגלת לחיות בתנאים בהם אין צנרת המובילה מים לבתים, אין אזור שמוגדר כשירותים ואין אספקה של גז לבישול. גם תשתיות החשמל במצב מאוד רעוע ולא מחוברות עדיין לכל הבתים. פעולת ביצוע הסקרים ושאילת השאלות הדגישו בפנינו כמה פעולות בסיסיות שאנו רגילים לעשות בחיים שלנו כמו להדליק אור כשמחשיך, או פתיחת ברז מים חמים לרחצה. בכפר הרחצה והבישול מתבצעים בצורה שונה ודורשים מאמץ עצום וזמן רב מהתושבים. בעקבות חוסר בתשתיות. הסקר הבהיר לי כי פיתוח הכפרים צריך לכלול הקמה ושדרוג של התשתיות הקיימות בכדי להעלות את רמת החיים של תושבי הכפרים ולהקל במעט על ביצוע פעילויות בסיסיות.

​

האינטראקציה עם האנשים בכפר הייתה החוויה המשמעותית ביותר מהיום הזה ומסיור המשלחת בכלל. ראינו אנשים שחיים בעוני ובתנאים לא פשוטים, אך הם לא נראים סובלים. הם מקבלים את המצב כפי שהוא, בלי כעס ומודים על מה שיש. קיבלו אותנו בצורה מאוד נעימה ומזמינה, השיבו לנו בסבלנות רבה על השאלות הרבות ששאלנו במהלך הסקר ואפשרו לנו להסתובב בביתם וחצרם לביצוע מדידות וצילום.

כמו כן השהות בכפר יצרה עבורי אווירה של חופש וניתוק. הזדמן לנו לעצור לרגע ממרוץ החיים, ופשוט לחוות צורת חיים שונה בכפר פסטורלי בו אתה לא רואה אנשים ממהרים לנסוע לעבודה ולסידורים שאליהם אנו מורגלים. החיים שלהם מתנהלים בצורה מאוד רגועה, הם חיים בקהילה הקטנה שלהם והם מאושרים עם מה שיש. סיימנו את היום כשכל קבוצה עשתה 4 סקרים, ועדיין יצאתי מהכפר עם הרבה שאלות כגון: איך יכול להיות שיש עדיין אנשים בעולם שחיים בתנאי עוני כאלו? האם קיימות תכניות ממשלתיות לשיפור רמת החיים של תושבי הכפרים והסלאמס בהודו? אלו תשתיות ניתן לשפר ובעזרת אילו גורמים?