היום השביעי של סיור ההתמחות היה השני שבאחריות אוניברסיטת We School

היום התחיל במפגש חצי מנמנם וברכות בוקר טוב שהחלפנו עם הנהגים והסטודנטים, התחלקנו למכוניות והתחלנו להתקדם בכיוון היעד הראשון של הבוקר: פרוייקט 'בוני בתים מאושרים' (Happy Home Builders) במתחם בנדרה-קורלה בחלקה הצפוני של מומבאי. הנסיעה הייתה איטית דרך הצירים המרכזיים של מומבאי, נסיעה שלוקחת לערך 25-30 דקות התארכה לכשעה ורבע. מצאנו את עצמנו אבודים ברחובות, מחפשים 'גלגל הצלה' מנהגים ועוברי אורח מקומיים בתקווה לא לאחר למפגש הראשון של היום, כיוון שלטלפון של הסטודנט המלווה נגמרה הסוללה. מסוג 'הצרות' הגלובאליות שאינן תלויות במיקום אלא בתלות שלנו בטכנולוגיה. כמעט כמו משימה של המירוץ למליון, היכולת להתמצא בלי GPS או מפה בעיר הגדולה דרך תנועה איטית לוותה בתחושת חוסר נעימות קלה בשל הסבירות שנאחר, אולם להפתעתינו חוסר הנעימות נבלמה מצד המלווים ההודים, שהסבירו לנו על הקושי בהבנת החשש מן המציאות המשתנה. – לא הבנתי הרי לפי מוהנדס קרמצ'נד גנדי -– הידוע יותר כ״'מהטמה״ גנדי': "ההבדל בין מה שאנחנו עושים לבין מה שאנחנו מסוגלים לעשות, מספיק כדי לפתור את רוב בעיות העולם".

 

'כשהגענו לבסוף לבניין נכנסנו לחדר דיונים בו גב' Mala Singh הסבירה לנו על התקן ההודי לבנייה ירוקה ופירטה על הפרמטרים לבחינה ועל המערכות המוטמעות בבניין שבו אנחנו נמצאים (קישור). הבניין נבנה בשנת 2011, וכולל מערכות לאיסוף ושימוש חוזר במי גשמים, אריחים שאינם אוגרים חום בגג, מערכת לשימוש חוזר בשאריות מזון דרך הפיכתן לקומפוסט ועוד. לאחר סקירה כוללת יצאנו לסיור ברחבי הבניין בו ראינו את המערכות בפועל. התפעול השוטף בבניינים ירוקים הוא בעל חשיבות רבה וללא מעורבות של הדיירים עצמם, מתוך מחויבות אישית, לא תמיד התהליך פועל בצורה הטובה ביותר. התרשמנו שזהו המצב בבניין בו ביקרנו. תפעול מערכות הביניין הירוק, שחלקן נדמות כמו חזרה אחורה בזמן, מחייב תשומת לב והקדשת זמן לפעילויות שלכאורה אינן חלק מהותי מחיי היום יום שלנו, כמו למשל הפרדת פסולת.יש בכך אתגר בראש ובראשונה של העלאת מודעות לחשיבות הקדשת הזמן לפעולות שגרתיות שכאלה, כמו גם לריפוי שאולי טמון בפעולה חוזרת ו{ריטואלית מסוג זה}. דוגמא לכך היא פסולת: באורח החיים המערבי אין בה ערך או אפשרות לפיתוח עצמי , בעוד שבכפרים בהם ביקרנו בימים הראשונים של הסיור - המונח פסולת כמעט שאינו קיים.אפילו לאפר, שנוצר כתוצאה משריפת עץ לבישול, יש שימוש משני חוזר כאשר בעזרתו שוטפים את כלי האוכל . יש בכך גם חיסכון רב במים, שכן אחרת תצטרכנה הנשים לסחוב יותר מים מבארות מרוחקות מהכפר בכל פעם שהמשאבה הממשלתית המחוברת לחשמל מפסיקה לפעול. לדעתי, בכפרים העקרונות המיושמים של קיימות היו מתקדמים בהרבה מהמיושם בפרוייקט ׳בוני בתים מאושרים׳ בו ביקרנו.

 

חשוב להדגיש, לכל מקום מגבלותיו הזיהומיות, בכפרים נוצרת פגיעה באיכות החיים בשל חוסר בארובות, עשן הנכנס הביתה ונשאף ע"י יושביו, איני סבור שבריא לשטוף את הכלים עם אפר המטבח אבל האפר עושה את העבודה ואין יודעים האם מזיק יותר מסבון שטיפת כלים ממוצע, כאשר כל מרכיבי הייצור נשקלים ונמדדם פר יחידת זיהום לאדם, בביניין ירוק בו התושבים לא משתפים פעולה שימוש בסבון רגיל יכול לפגוע בכל הליך השימוש החוזר. – כדאי לוותר, מסית אותך מתיאור היום שהתבקשת לעשות

ילדים משחקים כדורגל הם לא שיחקו קריקט? נראה היה כדבר הירוק ביותר בבניין כפי שמשתמע משם הפרוייקט, מטרתו לקיים סביבת חיים מאושרת ומשולבת, ובכך נראה שישנה הצלחה חלקית, כמו גם שביעות רצון המתכננים מהתוצר הסופי

 

לאחר הביקור המשכנו בנסיעה איטית דרך הפקקים לקמפוס העירוני של "We School"., חילופי הדברים תוך כדי נסיעה עם הסטודנטים המקומיים עזרו לנו מאוד להבין את העיר מומבאי מנקודת מבט עכשויוית ובגובה העיניים.כאשר הגענו, התחלקנו לקבוצות של סטודנטים ישראלים והודים במטרה לעשות ״סיעור מוחות״ משותף על נושאים הקשורים לקיימות בקונטקסט ההודי על שלל אתגריו. התרגיל התמקד ברעיונות לפתרון בעיות קיימות מתוך המטרות לפיתוח בר קיימא של האו"ם. לשם כך, קיבלנו גם הכוונה של המרצים וחברי הסגל ההודים והישראלים. עם סיום הדיון בקבוצות התבקשנו להציג רעיון אחד שפיתחנו לכלל הכיתה.

 

למען האמת, הסיפורים שזרמו במהלך העבודה אצלנו בקבוצה על החיים השונים שמהם כל סטודנט מגיע ללימודים האפילו על האתגר של המשימה הראשונית. אולם לבסוף, מתוך הסיפורים האישים והאתגרים שזיהינו במהלך השיחה, הצענו את הרעיון שלנו לצמצום בעיית הרעב בהודו תוך גישור בין אוכלוסיות..

שאר הקבוצות הרשימו מאוד והאפשרויות שהוצגו נשמעו כהירקמות של מחשבה ראשונית, כבסיס לשינוי בכיוון שיפור; כהבנה שבעזרת חשיבה חדשנית משולבת? ניתן להכיל פרקטיקות בתרבות המורכבת, מרובת האלים, השפות, החיות, האנשים, המכוניות, הצפצופים, הריחות, הצבעים ועוד.

העבודה בקבוצות גם גרמה לנו להתגבש ולקבוע למפגש על בירה בסוף היום עם הסטודנטים המקומיים.

משם המשכנו במוניות, הפעם רק חברי המשלחת הישראלית, למשרדי Yes Bank

במפתיע או לא, הגענו למקום באיחור בשל התנועה הכבדה והפקקים. הצגת הדברים חשפה לפנינו בנק בעל אמונות ערכיות , בעל הבנה בחשיבות ובצורך להשקיע בערכי הקיימות. ימים יגידו האם כך הדבר., זהו הבנק הרביעי בגודלו בהודו במגזר הבנקים הפרטיים. במדינה שבה 1.324 מיליארד אנשים, כשישית מאוכלוסיית העולם, הוא נחשב לאחד הבנקים הגדולים ובעלי ההשפעה. הפעולות שהם עושים תואמות את ״האני מאמין״ שלהם, שמכמת את עקרונות הקיימות לחישובים כלכליים.

משם חזרה ל 'קולבה' אזור דרומי שבו סגנונות בנייה שונים מפורטוגליים עד למגדלי יוקרה מודרניים, לישיבת סוף יום שהפכה ליומיומית עם חברי המשלחת המדהימים מהארץ לשמחתינו לא פעם הצטרפו נתי ותמר לישיבותינו.

זו הזדמנות מעולה להודות, בראש ובראשונה להודו על עצם קיומה, 11% מתושבי הערים בעולם כולו מרוכזים בהודו, לד"ר נתי מרום גב' תמר עקוב וגב' אירן אבידר מארגני המשלחת, למרכז הבינתחומי הרצליה על האפשרות ללמוד קורס אוניברסיטאי 'דרך הרגליים', לחברי המשלחת שנהיו שותפים לחיים, לכל המארחים שתמיד הסבירו פנים ודאגו לכל מענה, ולהיסטוריה שממשיכה בשלה, להסתכל ולנתח...