ביום השלישי למשלחת, נסענו לעיר פונה, הרחוקה כ-160 ק"מ ממומביי ונמצאת מזרחה מהעיר מומבאי, בחלקה המערבי של מדינת מהראשטרה. פונה עשתה רושם של עיר נקייה ומסודרת, לעומת מומבאי (הכל יחסי כמובן). אך למרות זאת, גם כאן נתקענו בפקקי ענק בתוך העיר, דבר שגרם לנו לאחר למפגש עם נציגי ארגון Mashal . כמו שכבר הבנו במהלך המשלחת, אין מה לעשות - להודו יש זמן משלה, ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליה ולא היא אלינו. כמה מילים על ארגון Mashal שהוביל את הפרויקט הנפלא עליו אדבר בהמשך, ארגון זה הוקם בשנת 1985 ע"י אדריכלים, מתכנני ערים ועובדים סוציאליים שחרתו על דיגלם מטרה של קידום אוכלוסיות חסרות כל, מכל המעמדות והדתות. זאת ע"י גיוס וארגון של התושבים לשפר את תנאי חייהם ויצירות תוכניות המתמקדות במתן תשתיות ושירותים בסיסיים לאלו הזקוקים להם.

 

את היום התחלנו במשרדי הארגון עם הסבר על פרויקט רהביליטאציה של שכונת סלאם ובנייתה מחדש באותו מיקום. הפרויקט שלMashal בשיתוף ה-SRA, Slum Rehabilitation Authoruty’ , הוא סוג של פרויקט "פינוי בינוי" בפונה. הפרויקט התאפיין בשיתוף פעולה בין ארגונים חברתיים מקומיים,ממשלת מהראשטרה, למועצה המקומית, הביטאט ותושבי השכונה. לממשלה המקומית היה חלק מרכזי במימון הפרויקט, שהגיע עד ל80%, דבר מאוד יוצא דופן בפרויקטים מסוג זה. מימון זה עזר רבות להוציא את הפרויקט לפועל, וכיום נציגי הפרויקט מעידים כי קיים קושי לגייס את הממשלה לפרויקטים דומים ולכן קשה מאוד להוציא פרויקטים דומים לפועל.במסגרת הפרויקט,נעשה דיאלוג אל מול התושבים המתגוררים בפחונים ובתי מגורים ארעיים מחומרים שונים. הדיאלוג נעשה סביב פינוי זמני של התושבים, כאשר במהלך זמן הפינוי יבנו להם בתי קבעמבטון ולבנים בשטח שבו הם גרו לפני (מה שנקרא In-situ).

לאחר ההסבר במשרדי הארגון, נסענו לראות במו עינינו את הפרויקט ולבצע סקר בבתי אנשים שהתגוררו במבנים שהפרויקט סיפק. נסענו לשכונת העוני Nagpur chawl,שהיא השכונה שבה התקיים הפרויקט. בכניסה לשכונה עברנו דרך מקדש מאולתר, בו נמכרו סארי במגוון צבעים לתושבי המקום.אנחנו הגענו אל הפרויקט, שהחל ב-2007, כמעט כעשורמתחילתו, ונוכחנו לראות שכונה נקייה ( הכל יחסי בהודו) ושוקקת חיים. הבתים מאופיינים בבניה צרה, מרבית הבתים שראינו רוחבם לא עולה על 3 מטרים, וניתן להבחין שבחלקםיש בניה בעלת מספר קומות. במהלך הסקר,היה מעניין מאוד לראות איך כל משפחה, לפי יכולתה הכלכלית, הרחיבה והתאימה את הבית לצרכיה על בסיס הבית המקורי שנבנה ע"י פרויקט השיקום. זכור לי במיוחד זוג הודי בשנות ה-40 לחייו שהאישה עסקה בגיהוץ והגבר בעל הוצאה לאור של עיתון מקומי.אפשר היה להבין מגובה הבית שהתנשא לארבע קומות כי הם חיים ברווחה כלכלית יחסית לאזור. האישה טיפחה גינה בגג הבית והיה נראה כי הם נהנים מהתשתית שהפרויקט סיפק להם, ומינפו אותה לצרכים ולרצונות שלהם. המדרגות הרבות גרמו לי לתהות איך אנשים בגילם יכולים כל יום לעלות כמות מדרגות רבה כל כך, ומה הם יעשו בעתיד הלא כל כך רחוק, כאשר בריאותם כבר לא תאפשר זאת.באופן כללי אני הרגשתי כי האנשים בפונה שבהם נתקלנו, היו שמחים ומאושרים ולא קשיי יום כפי שהיה ניתן להניח. הדור הצעיר כבר דיבר איתנו באנגלית שוטפת,מה שהראה על רמת חינוך טובה יחסית באזור, והרחוב היה צבעוני ושמח. היתה תחושה כי קיימת קהילה וסולידריות בין האנשים באזור דבר שהוא כה חשוב כאשר אתה גר בבית קטן שממש נושק לתוך השכנים שלך.

 

אני חושבת שהדברים המרכזיים שלמדתי מהפרויקט בפונה, הם עד כמה היכולת לאפשר לאנשים נקודת פתיחה של תנאי מחייה נאותים מאפשרת שגשוג בהמשך. הסדרת התשתיות ובנייה של בית בסיסי הם דבר שלא ברור בכלל בהודו, עצם הנתינה של נקודת מוצא זו מאפשרת לאנשים להתקדם ולהתפתח בתחומים שונים, אשר מקום המגורים משפיע אליו. דבר נוסף היה ההירתמות הנרחבת של גופים, בין אם חברתיים-מקומיים או ממשלתיים, שמאפשרת לשלב בצורה מיטבית בין תכנון לביצוע של פרויקט מוצלח. חשוב כי הארגונים המקומיים ימפו ויבינו את צרכי האנשים שגרים במקום הספציפי, ויתאימו את הפרויקט לאותם מאפיינים ייחודיים. בנוסף יש צורך ביכולת שלהם לשכנע את אנשי המפתח בקהילה כדי להוביל את הפרויקט לביצוע וליצור תוצר מוצלח. לכל אלו מצטרף היבט של שיתוף ציבור, הציבור אליו פונים חייב להיות שותף בתהליך התכנון כדי שיענה על צרכיו. חשוב להיות קשוב ולהכיר בכך שהאנשים שגרים בשטח יודעים הכי טוב מה מתאים להם ומה הם רוצים. ניתן לראות כי האנשים היו מרוצים מהמבנים וזאת כמובן תוצאה של התכנון המשותף.

מהצד השני, מוכרח להיות מקור מימון אמין אשר יאפשר לבצע ולהשלים את הפרויקט, בין אם ע"י הקצאת קרקעות או תשלום לבנאים אותם מעסיקים. לדעתי המסקנה העיקרית מפרויקט זה היא ששילוב בין הפעולות בראש הפירמידה (הממשלה) לתחתיתה (הארגונים המקומיים והתושבים/דיירים) הן שגורמות לפרויקט להיות מוצלח. ההתחשבות בכל השיקולים מנקודות מבט שונות מאפשרות לפרויקט לענות על כמה שיותר צרכים ולעשות השפעה חיובית על הקהילה בה הוא נעשה ועל גורמי המפתח שבאים במגע איתו.